כשבני הזוג שרה דיוניסיו ואנטוניו לופז ריביירו, הרוח החיה מאחורי היקב הפורטוגזי קאזה דה מוראז, נפגשו בליסבון, שרה הייתה רקדנית מצליחה, ואנטוניו - עורך מגזין אומנות ותרבות חשוב. מי יכול היה לשער שהם יהפכו להיות החלוצים ונושאי הדגל של החקלאות האורגנית והביו-דינמית באזור היין דאו )Dão )שבצפון פורטוגל, או שיין שלהם יוגש בקופנהאגן במסעדת שלושה כוכבי מישלן המפורסמת ׳נומה׳ שזכתה לא פעם בתואר המסעדה הטובה בעולם? בשנת 2000 בני הזוג החליטו לנטוש את סצנת האומנות שבין ליסבון ללונדון, ולקחת על עצמם את האחוזה החקלאית בה היו למשפחתו של אנטוניו כרמים מדורי דורות. הם עברו לנופי ילדותו של אנטוניו בלב הדאו, אזור פראי, בו כרמים עתיקים וחדשים משובצים בין יערות טבעיים של אלונים ואלוני שעם, אורנים וערמונים. את מושבם קבעו במוראז, מרחק יריקה מהבית בו אנטוניו נולד. דאו הוא אזור הררי שנמצא בצפון פורטוגל, מדרום לאזור הדואורו, ואחד מאזורי היין העתיקים של פורטוגל. רוב הכרמים מצויים על פני מתלולי הגרניט הקשוחים ביניהם חרץ נהר הדאו את נתיבו, בגבהים שבין 150 ל450- מטר. כך הם נחלצים מהצל שבתחתית היערות והפרי יכול להבשיל בקרני השמש. ההרים שמקיפים את הדאו מגנים על האזור מפני מזג אויר פנים יבשתי קיצוני. במאה שעברה שלטו פה יקבי הענק שעיבדו פרי שרכשו בכמויות מחקלאי הדאו. אחד הבולטים שבהם הוא סוגראפה, יקב שנודע בזכות מתאוס, הרוזה המסחרי והזול שכבש את העולם בשנות ה80-׳. השיפור הגדול שהביא איתו דור חדש של ייננים משך את תשומת ליבם של סומליירים מובילים, אלה שעסוקים בלגלות את הדבר הבא, והיום הטובים שביינות הדאו זוכים באופן עקבי לציונים גבוהים בעיתונות היין הבינלאומית ולמקומות של כבוד בתפריטי היין המשובחים בעולם. הזנים המובילים הם האדומים המקומיים טינטה רוריז וטוריגה נסיונל, והלבן אנקרוזאדו. כמו באזורים אחרים בפורטוגל, הכרמים העתיקים נטועים בתערובת זנים. כרמים מעורבים אלה נבצרים בבת אחת והזנים השונים שתוססים יחד ׳מתקנים׳ זה את זה. בלנד כזה, שנוצר בכרם ולא ביקב, נקרא ׳פילד בלנד׳. החקלאות המקומית המקורית הייתה אקולוגית והוליסטית גם מבלי שנקראה כך, אך שנים של תיעוש יתר נתנו את אותותיהם בכרמים. שרה ואנטוניו החליטו להמשיך את התהליך בו החלה המשפחה ולאפשר לכרמים לחזור אחורה ולהבריא באמצעים אורגניים. ב- 2009 הם הפכו גם לביו-דינמיים והשתלבו בתנועת מינימום התערבות יוקרתית וחשובה שנקראת ׳הרנסנס של האפלסיונים׳ )Appellations des Renaissance La). היקב הקטן קאזה דה מוראז נקרא על שם המנזר הציסטרייאני בן המאה ה12- סנט פדרו דה מוראז, שבשטחו הוא נמצא. כמו במקומות אחרים באירופה, הנזירים שבנו את המנזר ונטעו סביבו כרמים עשו זאת בהבנה עמוקה של התנאים המבטיחים פרי איכותי, על חלקות קרקע עם הרכבים שונים של גרניט וחרסית. 340 הדונם של מוראז נטועים בלא פחות מ30- זנים מקומיים, ביניהם האדומים טוריגה נסיונל, טינטה רוריז, אלפרוצ׳רו, ז׳אאן )מנסיה(, באגה ו-אגואה סנטה, והלבנים מאלבזיה פינה, ביקאל, סרסיאל, אנקרוזאדו ואלבריניו. מ2006- הכרמים האורגניים מטופלים גם באמצעות תכשירים ביו-דינמיים שמעודדים את בריאות הקרקע והכרם ומאפשרים שיווי משקל אקולוגי ללא ריסוס. יין מפרי שהיקב רוכש מחוץ לדאו, מכרמים עתיקים באזורים כמו דואורו, ויניו וורדה או אלנטז׳ו, נמכר תחת השמות אנטוניו לופז ריביירו או אייר. בגרסת ה״בלי ביסולפיט״ נעשה שימוש בפרחי ערמונים מיובשים שנאספים מהיער שסביב הכרם, כי על פי הרפואה העממית המקומית יש להם יכולת מחטאת. ביקב, הגישה המסורתית של מינימום התערבות מבוצעת תוך שימוש בטכנולוגיה עדכנית כמו מכלי נירוסטה מבוקרי טמפרטורה ומסחטה פנאומטית. הפרי תוסס עם שמרי הבר. הסחיטה העדינה שומרת שהמיצוי לא יהיה מוגזם, ונפח נוסף מתקבל מהשריה ארוכה על השמרים העדינים. התוצאה היא יינות רעננים ומסבי עונג שמציעים ביטוי נהדר של הטרואר של החלקות השונות ואת המורכבות הארומטית של הכרמים העתיקים והזנים המקומיים.